שניאור יצחק נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז ת"א ואח'

החלטה

ערעור נושה - חברת א. רנתיסי בע"מ, על הכרעת הנאמן לנכסי החייב שדחה את תביעת החוב של המערערת שהתבססה על שתי המחאות בסך 41,128 ₪, שהוצגו לפרעון וחוללו בהעדר כיסוי מספיק.

בהחלטתו הלאקונית שדחתה את תביעת החוב גרס הנאמן כי החייב הציג "ראיות אמינות" לכך שלא קיבל תמורה עבור השיקים ודחה את תביעת החוב, ומכאן הערעור שלפני.

לאחר שעיינתי בטענות המערערת, טענות הנאמן והחייב (בהעדר עמדת הכנ"ר שחרף נסיונות חוזרים ונשנים לקבל עמדתו זו לא הובאה עד כתיבת החלטה זו) ראיתי לקבל את הערעור.

תביעת החוב מבוססת על שני שטרות שאין חולק כי ניתנו על-ידי החייב (קרי, אין טענה לזיוף חתימת החייב על השטרות, גם לא כי באו לעולם בדרך פסולה מעיקרה); אין גם חולק כי עובר להגשת תביעת החוב ניהלה המערערת הליכי הוצאה לפועל בגין השטרות – הליכים שכללו בין השאר חקירות יכולת ואף נתבקש מאסר החייב בגדר ההליכים בהוצל"פ, אלא שהנסיבות מראות כי באותה עת לא התגונן החייב בטענת "פרעתי" או בכל טענה אחרת הכופרת בעצם החוב נשוא השטרות (ואף החייב המתנגד לתביעת החוב ולערעור מודה בכך, אף אם בלשון רפה).

את החלטתו הקצרה בה דחה את תביעת החוב ביסס הנאמן על טענה של העדר תמורה; נוכח חשיבות הדברים אביא את ההנמקה כלשונה:

"4. דו"ח הנאמן ובקשה לאישור הסדר שהוגשה לביה"מ סבר הנאמן כי יש להפחית את תביעת החוב לסך של 8,328 ₪ בלבד, ברם עתה, לאחר קבלת תגובת מרשך שהוגשה לנאמן לאחר שהדו"ח הוגש לביה"מ ... הגיע הנאמן למסקנה כי יש לדחות את תביעת החוב של מרשך.

5.דחיית הוכחת החוב נעשתה, על-פי בחינה מחדש של תביעת החוב, בהתאם למסמכים שהובאו והונחו בפני הנאמן בתיק הפש"ר ושהועברו למשרדכם לתגובתכם. 6. בהתאם להודעה ששלח הנאמן למשרדכם... הרי שהנאמן בחן את הדברים והשתכנע כי אין מקום לאשר סכום כלשהו למרשך בתיק הפש"ר דנא.

7. לפי דרישת הנאמן המציא החייב אסמכתאות מהימנות, לפיהן לא קיבל תמורה בעד השיקים שמרשך הגיש בתביעת החוב, החייב זכאי לקבל את השיקים שבידי מרשך בחזרה, לפי התחייבות האוחז, החייב אף הציג שיקים אחרים של קופת העובד הלאומי, שנתן תמורת השיקים שבידי מרשך.

8. הנאמן בחן את תשובת מרשך מיום 12.8.2010 והשתכנע כי יש לדחות את תביעת החוב, בשל העדר חוב".

ההנמקה העקרית לדחיית הערעור היא 'העדר תמורה' ומבוססת על "אסמכתאות מהימנות" שהציג החייב; אלא שאין בנמצא כל הסבר או פירוט בעניין 'האסמכתאות המהימנות' עליהן התבססה הכרעת הנאמן, חרף העובדה כי עסקינן בהכרעה מעין שיפוטית של בעל תפקיד; עוד נימק הנאמן כי הנושה קיבלה שיקים אחרים בתמורה לשיקים נשוא תביעת החוב.

במסגרת תשובתו לערעור, ניסה הנאמן לתמוך את דחיית תביעת החוב בנימוקים נוספים שזכרם לא היה בהכרעתו בדחיית תביעת החוב עצמה, ואני סבורה כי אין הנימוקים הללו יכולים לעמוד בפני עצמם כתשובה לערעור; כך למשל, ספקות בדבר הדרך בה הומחו השיקים בין גורמים שונים; העובדה כי המערערת שגתה בכך שבעוד שתביעת החוב עצמה הוגשה בשם מר אמיל רנתיסי, הרי שהערעור עצמו הוגש בשם חברת א. רנתיסי; אי גילוי פרטים לנאמן במועד ועוד כיוצא באלו נימוקים עובדתיים שאין מקומם בתשובה לערעור אלא בהכרעה בתביעת החוב ככל שאכן היו אלה הנימוקים שעל בסיסם ראה הנאמן לדחות את הערעור; אלא שבהעדר כל הסבר (כפי שעולה מההחלטה הלאקונית) – ברי כי אין התשובה שכללה נימוקים יכולה לעמוד בעת הזאת שלאחר ההחלטה, הגם שמקום הנימוקים היו בגדר ההחלטה בתביעת החוב.

לציין כי מן היריעה הנפרשת בתגובת הנאמן, כמו גם מכתב הערעור עצמו, מצטיירת מערכת יחסים עכורה בין הנושה המערערת לבין הנאמן, שלטעמי גלשה מעבר למחלוקת המשפטית.

המערערת טוענת כי הנאמן פועל באורח תמוה לטובת החייב לרבות דרך לא ראויה של הצגת הסדר נושים ולמעשה מסייע לחייב לחמוק מחובותיו;

מנגד טוען הנאמן כי המערערת מבקשת להכשיל את הסדר הנושים המוצע מטעמים לא ענייניים.

לגופם של דברים מבסס הנאמן את טענותיו לדחיית הערעור על פסיקה של בתי המשפט של חדלות פרעון הקובעת בין היתר כי על מגיש תביעת חוב – הנושה, מוטל תמיד נטל ההוכחה, ולא חלה על הנאמן כל חובה לסייע לנושה וליתן לו יעוץ אילו פרטים עליו להשלים; לא רק זאת אלא שהנאמן זכאי במקרים מסוימים 'להציץ אל מאחורי הפרגוד' של פסק-דין או של הליך אחר שהתנהל נגד החייב, וזכות הנאמן, ואף חובתו, להתחשב בראיות נסיבתיות.

על רקע דברים אלה טען הנאמן כי לא הוכחה תמורה שניתנה בעד השיקים, ולכל היותר סך השיקים הרלוונטי הוא בסך של כ-5,000 ₪ שניתנו כחליפים לשיקים האחרים; כי המערערת לא טרחה לגלות את קיומם של שיקים שניתנו לה בתמורה לשיקים נשוא הוכחת החוב, אלא בשלב מאוחר.

תחילה לציין כי אין בכוונתי ואף לא ביכולתי, בשלב זה, לקבוע ממצאים בכל הנוגע למלוא יריעת הסכסוך הנטוש בין הצדדים. בעיקר, אין כל מקום "לייבא" לתוך ערעור זה את השאלות הנוגעות לטיב הסדר הנושים שהציע החייב, ערך נכסיו והתנהלות הנאמן מחד גיסא וזו של המערערת מאידך גיסא. סוגיות אילו אינן נדרשות כלל ועיקר להכרעת הערעור, וקשה שלא לתהות האם אין הצדדים משתמשים בטענות אלה כ'טענות אווירה' במטרות זרות לענין שלפני.

לגופם של דברים - תביעת החוב שלפני מבוססת על עילה שטרית, קרי – על שני שיקים שאין ספק כי ניתנו על-ידי החייב בנקודת זמן כלשהי; אף הנאמן אינו מכחיש את העובדה כי אין ספק כי למערערת (בין אם בעצמה ובין אם למר אמיל רנתיסי אישית), לא שולמה התמורה בעד ההמחאות והן חזרו מסיבה 'אין כיסוי מספיק'.

מעיו בחומר שלפני נראה כי סוגית העדר התמורה וסוגית קיומם של שיקים אחרים הם שני ענינים שונים ששמשו בערבוביה בהחלטת הנאמן. לעניין קיומם של שיקים אחרים שניתנו כחלופה לשיקים נשוא תביעת החוב כטענת החייב, אומר כי אף אם היה מוכח שהמערערת הגישה תביעת חוב 'מנופחת' בגין שני שיקים הגם שאחד מהם נועד כתחליף לאחר, ספק אם מטעם זה בלבד יכול היה בעל התפקיד 'להעניש' את המערערת ולדחות את תביעת החוב בשלמותה, ולטעמי לכל היותר היה עליו לצמצם את התביעה כך שהסכום הנפסק בה יבטא את החלפת ההמחאה וכן כי אין מדובר בשתי המחאות שסכומן מצטבר.